חלפו כמעט חמישה עשורים מאז הקמתי את "המרכז למורשת היהדות", שהפך ברבות הימים ל"מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי".

ניצני הרעיון להקים מרכז מעין זה נבטו בשנות נעורי בשכונת בתי מונקאטש ובשכונת מאה שערים שלימים הייתה סמל לקנאות וקיצוניות. באותם ימים, שררו בשכונה יחסי שכנות טובה, אחווה וכבוד הדדי, התחשבות וסובלנות.  חיינו יחד, שכנים חרדים לצד שכנים דתיים וחילונים. בשבתות היינו נפגשים ברחוב ומברכים איש את רעהו ב"שבת שלום". מדי פעם היו השכנים הדתיים והחרדים עומדים ליד חלון ביתו של בצלאל זייץ בפינת רחוב בצלאל כדי להאזין לחדשות שבקעו מהרדיו. בתקופת מלחמת העולם השניה וראשית מלחמת השחרור היינו עומדים ליד חלון ביתו אפילו בשבת. 

כאשר בגרתי, הבחנתי בשסעים הגדלים והולכים בין דתיים לחילוניים בחברה הישראלית. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה חששו של הציבור החילוני מפני כפייה דתית שהתבטאה בחקיקה דתית נרחבת, שהמפלגות הדתיות חברות הקואליציה הצליחו להעביר בכנסת. 

לאחר מלחמת ששת הימים, שנתיים לאחר שחרור ירושלים והעיר העתיקה, קיבלה ההסתדרות לשימושה בית קטן בתוך הרובע היהודי. באותם ימים שימשתי כראש המחלקה הדתית של ההסתדרות. ביקשתי להקים במבנה הקטן ובמבנים ההרוסים שהיו צמודים לו מרכז לימוד שבו ילמדו בצוותא חדא דתיים ולא דתיים. חלמתי על מקום שבו יפגשו ללא מחיצות, ללא כפייה. "כאן ילמדו תנ"ך עם כיפה, אך לאלה שירצו בכך גם בלי כיפה". לבקשתי ההסתדרות העמידה את המבנה לטובת עמותה עצמאית שתקום ותגייס את המשאבים הדרושים להגשמת תוכניותיי. קיבלתי על עצמי את האתגר וכך קם והיה "מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי".

בתחילה רצינו ליצור מפגשים של תלמידים מבתי ספר דתיים וחילוניים, שיכירו איש את רעהו, ישוחחו ביניהם ללא מחיצות, ובעיקר ירגישו שהם חלק מ'שָלֵם' אחד. לצערנו גילינו עד מהרה שמפגש מעין זה מביא עמו התנשאות לא מוצדקת של התלמידים הדתיים כלפי החילוניים (מעין "עגלה מלאה" מול "עגלה ריקה"). כתוצאה מכך החלטנו להתמקד בתלמידי כיתות יא'-יב' מבתי ספר ממלכתיים וכלליים, ולקיים תכניות שיאפשרו לתלמידים לחוש בני בית בתרבות היהודית, להעמיק את היכרותם עם הנכסים הערכיים והתרבותיים העשירים של העם היהודי לדורותיו וליצור תחושת שייכות ובעלות כלפיהם.

מטבע הדברים, ככל שחלפו השנים גדל המרכז. פעילותו התרחבה במטרה לתת מענה לאתגרים חדשים. האתגר המרכזי שעמד בפנינו אז, ועמו אנו מתמודדים עד היום הוא הצורך להיות רלוונטיים להשקפות עולם מגוונות ולסוגיות המעסיקות מגזרים שונים בחברה היהודית-ישראלית.

לשמחתי, מאז הקמת מרכז ספיר – שהיה בין הארגונים הראשונים בישראל שעסקו בחיבורם של יהודים-ישראלים למורשתם ולתרבותם העשירה, צמח שדה התרבות היהודית-ישראלית. ארגונים רבים החלו לפעול ולקדם מטרות דומות. אני גאה ושמח על כך שמרכז ספיר ממשיך להיות 'שחקן מרכזי' בתחום, באמצעות הובלת פרויקטים שונים והקמת חממות ליזמות קהילתית יהודית ישראלית בכל רחבי הארץ.

הערכים והעקרונות שהנחו אותי בהקמת המרכז ממשיכים להנחות את פעילות המרכז עד היום: פלורליזם, סובלנות ופתיחות כלפי זהויות יהודית מגוונות, ראיית התרבות היהודית כגורם חשוב בזהות הישראלית, הנגשת התרבות היהודית לציבור הרחב בישראל  וראיית היהודים בישראל כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי בעולם.

האמנתי ואני עדיין מאמין שהתרבות היהודית היא התשתית שעליה נוכל לבסס את המשך חיינו המשותפים כאן במדינת ישראל, מתוך כבוד והערכה לתפיסות שונות ומגוונות של חיים יהודיים.

למרכז ספיר ושותפיו בשדה התרבות היהודית-ישראלית תפקיד חשוב ומרכזי בקידום החזון הזה, וחיזוקה של החברה הישראלית כולה.