הבניית זיכרון קולקטיבי בטקסי נישואים יהודים אורתודוקסים ואלטרנטיביים

אינדיבידואליזציה דתיים זהות יהודית-ישראלית זכרון קולקטיבי חילונים חתונה טקסים

מאמר זה בוחן את דפוסי הזיכרון הקולקטיבי הבאים לידי ביטוי במגוון טקסי נישואים יהודיים הנערכים כיום בישראל. בתוך כך נדונים התכנים הסמליים של טקסים אלה וסוג השחקנים המעורבים בהם. במוקד הדיון עומד רכיב אחד של טקס החתונה היהודית: שבע הברכות הנאמרות במעמד החופה האורתודוקסית, ולעומתו הברכות הנאמרות בטקסי חתונה אלטרנטיביים. הטענה המרכזית של המאמר היא שבטקסי חתונה אלטרנטיביים, טקס הנישואין עובר אינדיבידואליזציה, ואילו טקסי החתונה האורתודוקסיים ממשיכים להיות עניינו של הקולקטיב היהודי, גדושים במשמעות קולקטיבית. במישור הסמלי, רוב טקסי הנישואים אלטרנטיביים מתאפיינים בהעלאת הזיכרון הביוגרפי האישי למרכז הבמה, זיכרון שמתווסף או מחליף את הזיכרון הקולקטיבי היהודי. הטקסים האלטרנטיביים קוראים תיגר על מבני הכוח של האורתודוקסיה בחברה הישראלית, וכך הזכות למעורבות ולהשתתפות בזירה הטקסית הציבורית מופקעת מידי השחקנים הבולטים בזירת הטקס האורתודוקסי – הרבנים בעלי הסמכות המסורתית הפטריארכלית ובעלי הסמכות הביורוקרטית והגברים המבוגרים בעלי הסמכות המשפחתית הפטריארכלית. זכות זו מועברת לקרובי משפחה ולחברים שיש להם משמעות אישית עבור המתחתנים, בהם חברי הדור הצעיר ונשים – שתי קבוצות המודרות מזירת הטקסים האורתודוקסיים. את התמורות המתחוללות בטקסי הנישואים האלטרנטיביים יש להבין כביטוי לשינויים רחבים שלחלים בחברה הישראלית וקשורים לנושאים כגון גלובליזציה, פוסט מודרניות, פוסט חילוניות, מעמד האישה ותהליך התגברות האינדיבידואליזציה.