"עת לעשות" נוסח חדש: הרהורים על החינוך המשלב כאתוס חינוכי יהודי

בתי ספר דיאלוג דתיים -חילונים חינוך יהודי יהדות כתרבות מסורת וחידוש ערכים פלורליזם

המאמר מציע תשתית רעיונית עמוקה לזרם החינוך המשלב, תוך מעבר מהסתכלות עליו כעל פתרון חברתי טכני בלבד אל עבר תפיסתו כאתוס חינוכי-יהודי משמעותי. בן-פזי בוחן שלושה מודלים של שילוב: המודל הקהילתי-מסורתי שצמח באופן טבעי ב"קו התפר", המודל הממלכתי המובל על ידי המערכת, ומודל ה"גשר" שנועד לחבר בין מגזרים מובחנים. המאמר מתמקד בנושא של חילוניות, מסורתיות ודתיות דרך הצעה ל"חינוך דיאלוגי", המבוסס על הגותם של בובר ורוזנצווייג. לפי גישה זו, המפגש בין הזהויות השונות בכיתה אינו רק אילוץ, אלא הזדמנות ליצור "יהדות חיה" שבה כל תלמיד - דתי, חילוני או מסורתי - מביא את עולמו האישי והמודרני לתוך לימוד התורה. בן-פזי טוען כי החינוך המשלב מחזיר את האחריות כלפי ה"אחר" למרכז הלימוד, והופך את השונות המגזרית לערך דתי ותרבותי המעשיר את הזהות הקולקטיבית.