עבודת קרן אבי חי בתחום בתי המדרש הפתוחים: סיכום רפלקטיבי

מיפוי ודוחות
שם המחבר/ת: שלג, יאיר
סוג המחקר: מיפוי ודוחות
מראה מקום: מחקר עבור קרן אבי חי
שנת פרסום: 2019
שפה: עברית
תגיות:

, , , , ,

נושאים: בתי מדרש
תקציר:

דוח זה נכתב לסיכום פעילותה של קרן אבי חי בישראל, ועוסק באחד התחומים העיקריים שבהם בלטה פעילות קרן אבי חי לאורך השנים - תחום בתי המדרש הפלורליסטיים – בתי מדרש שאינם מחויבים בהכרח לשמירת מצוות, וגם לא לפרשנות אורתודוקסית־מסורתית של מקורות היהדות. הדוח מבקש לענות על שאלות בסיסיות הנוגעות לתופעה: הרקע להופעתה; הצרכים שעליהם היא ביקשה לענות בראשיתה, אלה העומדים בפניה היום ואלה שיעמדו בפניה בעתיד הניתן להערכה; קהלי היעד ותוכני הלימוד; ההישגים והבעיות; תרומת קרן אבי חי לתחום, וההמלצות להמשך קיומו ושגשוגו של עולם זה לאחר תום פעילותה של הקרן. עיקרי הממצאים • הצרכים שהולידו את תופעת בתי המדרש: בראשית דרכם, קמו בתי המדרש בעיקר כתשובה למשבר זהות של האליטה החילונית־אשכנזית, הצרכים האלה עדיין קיימים, אבל לצדם נוצרו צרכים ספציפיים לקהילות זהות מגוונות, כמו גם הצורך להרחיב את מעגלי העוסקים בלימוד יהודי -ישראלי • תחומי הפעילות: התגוונות מקורות הלימוד נוצרה בעקבות התגוונות קהלי היעד: • ההישגים: ההישג המרכזי הוא התנעת תהליך שרשרת שבו היהדות חזרה להיות 'מותג' פופולרי בהקשרים רחבים המושכים אליהם קהל, וכן חיבור קהלים חדשים, מעבר לקהל היעד המקורי, לעיסוק אינטלקטואלי ביהדות. כמו כן, העיסוק בלמדנות יהודית בעלת אופי פתוח התרחב מבתי המדרש גם למסגרות החינוך המרכזיות של החברה הישראלית: בתי הספר, תנועות הנוער, מכינות קדם־צבאיות, ועוד. אתגרים: • פריצת מעגלי ההשפעה: עולם בתי המדרש פרץ כאמור את מעגליו המקוריים, אבל עדיין אינו מצליח להגיע לכלל החברה הישראלית. • התמודדות עם ההקצנה: הגרסה השמרנית, הפופוליסטית, ולעתים קרובות גם הפונדמנטליסטית של היהדות, עדיין פופולרית בהרבה מהגרסה הפלורליסטית. • גיוס כספים: ישנו קושי הולך גובר בתמיכה תקציבים בתחום, הן מצד הקרנות היהודיות בתפוצות והן מצד משרדי הממשלה או תורמים ישראליים. • חוסר יעילות: ישנן כפילויות בין ארגונים שונים ולא תמיד האנרגיות הארגוניות והתקציביות מגיעות לצרכים הנכונים. • נטייה להימנע מעימות: השאיפה לקונצנזוס של מובילי התחום פוגעת ביכולתו להיות משמעותי מבחינה ציבורית. המלצות עתידיות: עיקר ההמלצות מתמקד בצורך להתאים את תוכני הלימוד לצרכים הקיימים ממילא של החברה הישראלית בכלל ושל קבוצות ספציפיות בתוכה – במקום לצפות שהקהל יגיע לפעילות בתי המדרש בגלל עצם חשיבות העיסוק ביהדות. כאלה, למשל, הם הצרכים של חוגים רחבים בחברה הישראלית להתמודד עם משברי המשפחה, הקהילה והלאום; לתת תוכן יהודי למעגל השנה ולטקסי החיים; להתמודד עם משברי הטכנולוגיה, עם 'תרבות המסכים' ו'תרבות הרייטינג'; ולהעניק ביטוי יהודי לזהות ייחודית מבחינה מגדרית, מגזרית, נטייה מינית, מקצועית וכד'. בתי המדרש השונים, הקיימים ואלה שיוקמו בעתיד, צריכים לארגן את פעילותם על בסיס תכנית אסטרטגית שתמפה את הצרכים שהוצגו בפסקה הקודמת, ותנסה לתת להם תשובות. הכיוון המרכזי צריך להיות הבחנה בין בתי מדרש מרכזיים שימומנו על ידי המדינה, כשכל אחד מהם מתמקד באחד הצרכים שהוזכרו קודם; לבין בתי מדרש ופעילויות לימוד מקומיות, שימומנו בשיתוף פעולה בין הארגון המקים, הרשות המקומית, והתלמידים עצמם.