'דת', 'חילוניות' ו'מסורת' במחשבה הציבורית בישראל

דוח גוטמן דתיות זהות יהודית-ישראלית חברה ישראלית חילוניות מסורתיות שיח

האם החברה הישראלית היא דתית, מסורתית או חילונית? שאלה זו נמצאת במרכזו של פולמוס אידאולוגי נוקב, המתקיים בגלגולים שונים ובמינוחים שונים מאז ראשית הציונות ושורשיו נטועים כבר בתקופת ההשכלה. עם זה היא גם שאלה מחקרית־אקדמית, ומזה זמן רב נהוג לחלק את היהודים הישראלים לחילונים, מסורתיים ודתיים. כיום שלושת המושגים נמצאים בשימוש בלתי עקיב ומרובה משמעויות בקרב היהודים הישראלים בהגדרת זהותם, ובכל זאת הם 'מושגי מפתח' של החברה בישראל. דרכי השימוש בשלושת המושגים בשיח הזהות של החברה הישראלית ימופו להלן באמצעות עיון במחשבה הציבורית הישראלית, מתוך התמקדות בעיקר בדגימה של תגובות ציבוריות ואקדמיות לסדרת הדוחות של מכון גוטמן. המאמר מציג היסטוריה מקוצרת של שלושת המושגים והמשמעויות שנודעו להם בעידן המודרני, לאחר מכן מתוארים השימושים הבלתי עקיבים של יהודים ישראלים בצמד המושגים 'דתי' ו'חילוני' להגדרת זהותם כפי שהם משתקפים בממצאים המרכזיים של דוח גוטמן. בחלקו המרכזי של המאמר ממופות תגובות ציבוריות ואקדמיות לסדרת הדוחות, אשר דנות בשאלת תקפותו האמפירית של הציר דתי-חילוני לשיח הזהות היהודי הישראלי, ונחלקות לשלוש גישות מרכזיות: גישה המבקשת לשמר את צמד המושגים כמבנה דו־קוטבי, גישה המכירה בחשיבות הצמד אך דוחה את המבנה הדו־קוטבי לטובת מבנה משולש שבמרכזו אזור הביניים של המסורתיים, וגישה הדוחה כליל את צמד המושגים כלא רלוונטי ומציעה את המסורת כפרדיגמה כוללת להבנת התרבות הישראלית.