'כדאי' ו'ראוי' להיות מורה – דרוש חזון לתוכניות להכשרת מורים להוראת מקרא ותרבות ישראל

בורות הוראה הכשרת מורים השכלה חזון חינוך מכנה משותף תרבותי מקצועות היהדות ערכים רביבים

במאמר זה נבחנת הבחירה לעסוק בהוראה כבחירה ערכית הנובעת מתחושת חובה לעסוק בהוראה, זאת לאור ממצאים של מחקר איכותני שבדק את המניעים שהשפיעו על כל הסטודנטים במחזור הראשון של התוכנית, לבחור להצטרף לתוכנית הכשרת מצטיינים להוראת מקצועות יהדות בבתי ספר ממלכתיים. תוכנית המצטיינים כוללת תגמולי יוקרה ומלגות נדיבות. שלא כצפוי, התברר כי שיקולי תועלת ותפיסות "כדאי" הם מניעים שוליים בהחלטתם של משתתפי המחקר להיות מורים, וזאת למרות המענקים שקיבלו. גורם ההנעה המהותי היה תפיסות של הסטודנטים על חשיבות העיסוק בהוראה ושל חלקם על חשיבות הוראת מקצועות יהדות. ההוראה נתפסת אצל הנחקרים כמקצוע שמקדם ערכים בהם הם מאמינים ושואפים ללתת להם ביטוי מעשי. משתתפי המחקר בחרו ללמד מקרא ומקצועות תרבות ישראל מתוך רצון ליטול חלק ביצירת מכנה משותף תרבותי של כל הקבוצות בעם ולסייע לתלמידים בעיצוב זהות יהודית. חלקם דברו אף על החשיבות שיש להנחלת ידע ולמיגור הבורות הקיימת בקרב תלמידי בתי ספר ממלכתיים לגבי מקורות יהודיים. המחקר מלמד כי גיוס סטודנטים חדשים ללימודי הוראת מקרא ותרבות ישראל דורש הצהרה ערכית על החזון של תחומי ההוראה הללו ועל תפקידם של המורים לעתיד כמו גם על ההיבטים הערכיים של תוכנית ההכשרה, לצד החוויה האינטלקטואלית, החברתית והאישית שחווים המורים לעתיד במהלך תקופת ההכשרה.