נעשה לנו חג – חגים ותרבות אזרחית בישראל

זהות יהודית-ישראלית חברה ישראלית חגים חגים אזרחיים יהודים ולא יהודים יום כיפור ילדות משפחה פסח תרבות תרבות ישראלית

הספר מציע גישה אנליטית לשאלת יהודיותה של התרבות ישראלית. השאלה נבדקת באמצעות דיון משווה בהיסטוריה התרבותית של החגים היהודיים ובמשמעותם ליהודים הישראלים היום. שלושה חגים משמשים כאן מקרי מבחן: פסח, ט"ו בשבט ויום כיפור. המחבר סובר כי יש לנתח את התרבות היהודית-ישראלית כתרבות יהודית עצמאית, אחת מני רבות, שהתקיימו, ומתקיימות, לאורך ההיסטוריה היהודית. ישנן תרבויות יהודיות שאינן ישראליות, אך אין תרבות ישראלית בזרם המרכזי שאינה יהודית. ולכן מחקר זה אינו שופט את מידת היהודיות של התרבות הישראלית לפי המרחק שלה מתרבויות יהודיות אחרות, המכונות לעתים בשיח הרווח "יהדות". במה מתייחדת התרבות היהודית הישראלית מן התרבויות היהודיות האחרות? התשובה היא שהתרבות היהודית הישראלית מתאפיינת בקיום פוליטי של היהודים כחברת רוב במדינת לאום ובקיומו של מרחב ציבורי יהודי. תרבות זו משליטה על המרחב הציבורי מוטיבים שהיא רואה בהם מוטיבים "יהודיים". רעיון זה מומחש בדיוני הספר בחגים היהודיים. בתולדותיו של כל חג יהודי, הנפרשות למן התרבות המקראית ועד היום, ניתן להבחין בשלב הציוני־ישראלי הנפרד. לשלב הזה מוקדש הספר. שלושת החגים שנבחרו לדיון מייצגים שלושה היבטים חשובים של התרבות הציבורית היהודית בישראל — חג אופייני לעידן התעשייתי המדגיש את הצרכנות וערכי המשפחה (פסח); חג שולי המדגיש אחריות לסביבה בצד נוסטלגיה לילדות, לטבע ולציונות החקלאית המוקדמת (ט"ו בשבט); וחג לא אופייני כלל לעידן התעשייתי שבו נפסקת לגמרי כל פעילות כלכלית והמרחב הציבורי משתנה כליל (יום כיפור).